תלמוד תורה:האתר המעוצב!.פרשת נח.הלכות שבת - דש.הלכות לשון הרע

בעזרה גדולה מלמעלה, הקמנו אתר חדש ומעוצב, המכיל את רב הגיליונות המקוריים שהיו עד כה, ושיהיהו בעזרת ה'.

נבקש ממכם להפיץ כתובת זו לכל מכריכם וידידכם.

בפסוק זה מנוסח, בפעם הראשונה במקרא, הכלל המשפטי הנודע, שהנוטל נפש אדם במזיד(בכוונה תחילה) - אחד דינו של הרוצח - למות בפקודת בית דין. הגאון רבי ישראל מראדין, בעל "החפץ חיים", מצא בפסוק זה רמז לדברי חז"ל במסכת בבא מציעא(נח' עב'(: "כל המלבין(=המביש) פני חברו ברבים, כאילו שופך דמים". לדבריו ראוי להתעלם מטעמי המקרא בפסוק זה ולקרא: "שפך דם האדם באדם" – מי שגורם לשפיכת דם הזולת בתוכו, היינו המעליב את חברו בפומבי, ועל ידי כך מעביר אצלו את לבן הפנים ומביא במקומו סמק של בושה – "דמו ישפך" – נחשב כאילו שופך ממש דמים, והעונש הצפוי לו חמור מאוד. בענין זה הורו לנו חז"ל הלכה מפורשת: "נוח לו לאדם, שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים.

נח איש צדיק תמים היה בדורתיו, את האלהים התהלך נח"
שואל ה"כלי יקר": מה פשר שלשת השבחים שמצינת התורה הקדושה – "צדיק" , "תמים" , "את האלהים התהלך נח".אלא משיב ה"כלי יקר": אנשי דור המבול השחיטו את העולם בשלשה מיני השחתות: גז, גילוי עריות ועבודה זרה.

לכן באה התורה לומר לנו, שנח היה גדור(נשמר להן) בשלשה עבירות אלו: "צדיק" – שלא היה גוזל משל אחרים.

"מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה"

מדוע התורה אומרת "ומן הבהמה אשר איננה טהרה", ואינה מקצרת ואומרת: "ומן הבהמה הטמאה", הרי אין התורה כותבת אף אות מיותרת, והיה אפשר לחסוך שמונה אותיות? אלא, אומר רבי יהושוע בן לוי: לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה בפיו שהרי עקם (שינה) הכתוב שמונה אותיות, ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר: "ומן הבהמה אשר איננה טהורה". מכאן למדו חז"ל, עד כמה חשוב לשמור על נקיות הלשון, וכדאי לטרוח לדבר באריכות ובלבד שלא להוציא מלה שאינה נקיה.

ויגווע כל בשר וכו' מכל אשר בחרבה(=ביבשה) מתו" [ "ולא דגים שבים" סנהדרין קח']

הרה"צ רבי יוסף מראדוויל זצ"ל ספר פעם, כי כשהיה אברך, מנהגו היה תמיד לעמוד מאחורי הכסא של הצדיק מרוזין, בשעה שערך הצדיק שלחנו הטהור. והנה הבחין הוא, שהצדיק אכל את עיני הדגים שהוגשו לו למנה. וחשב הוא בדעתו: מדוע אכל הצדיק את עיני הדגים, שהרי זהו דבר שאינו רגיל? ומיד עלה במחשבתו טעם הדבר: אנו, ישראל, מהדרים לאכל דגים בשבת, כיון שהדגים לא השחיתו את דרכם לפני המבול, כמו שכתוב בתורה לאחר המבול(ברא' ז' כב'):"...מכל אשר בחרבה(ביבשה) מתו" ופרשו חז"ל סנהדרין קח'): "ולא דגים שבים" – ולכן הדגים אינם צריכים שחיטה, כי הם מתוקנים. ועוד ידוע מה שאומרים חז"ל (ירושלמי ברכות פא') שהעינים הם שני סרסורי העבירה.ולכן, הדגים שכאמור לא חטאו, לא השחיטו את דרכם בימי דור המבול – הרי שעינהם נקיות וזכות, ולכן בחר הצדיק מרוזין לאכול את עיני הדגים – כך חשב לו הרה"צ רבי יוסף מראדוויל זצ"ל, כשראה הוא את הצדיק מרוזין אוכל את עיני הדגים.כשסיים הוא לחשוב, הרגיש הרגיש בו הצדיק מרוזין ברח קודשו, ומיד פנה אליו, ואמר : "אברך, כיונת לאמת!".

כללי מלאכת דש

פירוש הוצאת דבר בלוע מתוך דבר אחר ע"י לחיצתו או שבירתו [1].

הדבר הנסחט	הסבר	דוג' מעשיות
זיתים וענבים	אסור לסחוט זיתים וענבים משום דש ורק בזיתים וענבים הוא איסור תורה.	מציצת ענבים-מותר למצוץ משקה מן הפרי בפיו כיוון שאין דרך סחיטה בכך [2]. משקה הבא לאוכל – מותר לסחוט אפילו אשכול של ענבים לתוך כלי שיש בו אוכל ובלבד שרוב המשקה יבלע במאכל [3].
תותים ורימונים	לאו דווקא תותים ורימונים אלא ה"ה כל פרי שסוחטים אותו באיזה מקום בעולם אין לסוחטו שמא יבא לסחוט זיתים וענבים.	אכילת אשכולית עם כפית – מותר לאכול אשקולית עם כפית הואיל ואיסור סחיטת אשכולית דרבנן וכוונתו לאכול את האשכולית ולא לסוחטה [4]. ירקות כבושים- מותר לסחוט פלפל חריף או חצילים מן המשקה שבהם אם כוונתו ע"מ לתקן את האוכל ולא להשתמש במשקה היוצא.
שאר פירות	פרי שאין רגילות לסחוט אותו כלל מותר לסוחטו ואין לחוש שמא יסחוט זיתים וענבים.	אבטיח,פטרוזליה-מותר לסוחטם הואיל ואין דרך של אף אחד לעשות מהם משקין [5]. לימון- לימון נכלל בכלל הפירות שאין דרך לסוחטן לצורך שתיה כיוון שא"א לשתות את מיץ הלימון בלא תערובת מים,ולכן מעיקר הדין מותר לסחוט לימון גם לכלי ריקן. סחיטתם ע"י כלי- גם את הפירות שהתרנו לסוחטם אין להתיר לסוחטם ע"י מסחטה משום עובדין דחול.
סחיטה בשאר דברים	י"א שכל דבר שלא גדל בקרקע אין בסחיטתו איסור תורה.	סחיטת בגדים וסמרטוטים- בגד שנרטב במים אסור לסוחטו משום מלבן ואם נרטב בשאר משקין אסור משום דש ,וכן אסור לטלטלו שמא יסחט לכן אם נשפכו מים מותר לתת עליהם מטלית אא"כ המים מרובים בשיעור שיבוא לסחוט. סקוט' לשטיפה- אין להשתמש בסקוט' הרגיל לרחיצת כלים כיוון שיש בו סחיטה כמו בסחיטת שיער אבל ליפה מחומרים סנטטים מותר. שלג וברד- אסור לרסק קרח בשבת ולכן אין לערבב ע"י כפית קרחונים שבקנקן או בכוס.

[1] אם הדבר חיצוני והפנימי שווים אין איסור דש(לכן בגלדי בצל אין איסור) ,וכן דבר שדרך לקלף ולאכול כגון תפוז אין בזה איסור דש- לכן כתב במנוח"א שאסור לפצח שקדים ובוטנים הואיל ורובם הים נקלפים לא לאכילה מידית אלא לשיווק,ולכן התיר רק ע"י שינוי.

[2] קצור ילקו"י עמ' תרפג.

[3] ובלקו"י כתב ע"פ זה להתיר לסחוט תפוזים על סלט פירות,אך נראה שקצת קשה שרוב המשקה יבלע בפירות .

[4] כ"כ בילקו"י ,ובמנח"א כתב להחמיר בזה וטעמו כיוון שמתכוון להוציא את המשקה.

[5] כ"כ בהליכות עולם.

שמירת הלשון(חלק המוסר):

חלק שני, פרק ט', עניני שמיה"ל לפי סדר פרשיות התורה - פרשת בראשית (2)

וכאשר נתבונן נגלה שהלשון הרע הראשון בא לעולם על ידי הנחש וכפירה בה'. שאמר הנחש לחווה (בראשית ג' ה') "כי יודע אלוקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם". ועונשו היה מידה כנגד מידה. שכל הבריות שונאים אותו ורוצים להרגו, וניטל ממנו כח הדיבור.
וגם בעל לשון נענש כך. שכשמתפרסם טבעו הרע שהוא בעל לשון הרע,כולם שונאים אותו ומתרחקים ממנו מחשש שמא יספר עליהם לשון הרע. וגם לעתיד לבוא בתחיית המתים לא יפתח פיו. כמו שאמרו חז"ל (דברים רבה ו') שעתיד הקדוש ברוך לחתוך לשונם של בעלי לשון הרע. שנאמר (תהילים י"ב ד) "יכרת ה' כל שפתי חלקות, לשון מדברת גדולות". וכוונתם היא על זמן תחיית המתים. ויהיה לו צער הגדול שבתחיית המתים כולם יידעו את גודל שפלותו וטבעו הרע שהיה מטיל שנאה בין איש לחברו.

הלכות לשון הרע

יש דברים שאסורים מטעם אבק לשון הרע. כגון שאומר "מי היה מאמין על פלוני שיהיה כמו שהוא עכשיו". או שאומר "אל תזכירו את פלוני. אני לא רוצה לומר מה קרה איתו...".
וכמו כן המספר בשבחו של חבירו בפני שונאיו, גם גם כן בכלל אבק לשון הרע, כי זה גורם להם לספר בגנותו. ואם מרבה לספר בשבחו, גם שלא בפני שונאיו אסור. כי על ידי זה רגיל בעצמו לגנותו בסוף "חוץ ממידה אחת רעה זו שיש בו..." או שהשומעים יאמרו "למה אתה מרבה בשבחו, הרי יש לו מידה רעה זו..".

(הלכות לשון הרע, כלל ט, סעיף א' )

וכל זה אם אינו משבח